<h1>אהל מועד שער ר"ה ויוה"כ דרך ד'</h1>
<h2>דף יג.</h2>
מאכילין החולה עפ"י בקיאים ואם אין שם בקיאים מאכילין אותו עפ"י עצמו עד שיאמר די. החולה או' צריך אני אפי' מאה אומ' א"צ שומעין לחולה. חולה אומ' א"צ ורופא אומ' צריך שומעין לרופא. היו הרבה אומ' א"צ ושנים אומ' צריך ספק נפשות להקל. רופא א' אומ' צריך וב' אומ' א"צ הולכין אחר הרוב. כת' הרמב"ן במנין שוה ברופאים הולכין אחר בקיאותו ומיהו א' במקום שנים ומ"מ אם היה בקי ומופלג בחכמה מהם חוששין לדבריו ולהחמיר וחומרא זו היינו להתעסק בכל צורכי חולה. חולה אומ' יכולתי לצום ורופא אומ' איני יודע ורופא אומ' יכול לצום שומעין לרופאים. היה צריך החולה לדבר האסור מאכילין אותו הקל תחילה וכן בדבר המותר מאכילין אותו פחות מכשיעור וכן מוכיח בכריתות בפ' אמרו לו [י"ג ע"א] וכ"כ בה"ג והשיעורין שנהגו להאכיל ולהשקות כתבו בשם הרא"ה [יבמות ק"ב ע"ב] שהם לאכילה עד י"ד אריג'ינץ ולשתייה מה שמחזיק חצי ביצה וצריך לשהות בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה כדי אכ"פ שהוא שיעור ד' בצים לדעת רש"י ולדעת הר"ם ג' בצים והוא ז"ל סובר שאינו שוהה אלא כדי שיעור שתייה בין שתייה א' לשתייה אחרת ואע"פ שהתוס' מסייע לסברא זו אין כן דעת האחרונים כמו שנתבאר בנ"ד מדרך ג'.
<h2>דף יד.</h2>
כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביוה"כ כללו של דבר יוה"כ דומה לשבת לענין מלאכה וטלטול והוצאת עירוב וכן לענין פק"נ ושאר דברים המותרים בה.
